שאלה שנוגעת כנראה בכאב שמוכר ללא מעט הורים – תישארו איתנו.
למה ילד נכה או ילדה נכה מגיעים לגיל 18, ופשוט מבטלים להם את הנכות אוטומטית? חשבתם שתפרתם? אז בואו נעשה רגע הבנה, או יותר נכון הסבר, על מה הרעיון שעומד מאחורי גמלת ילד נכה ומה הרעיון שעומד מאחורי נכות כללית, וזה קצת יעזור להסביר. אני אומרת מראש שכנראה התסכול והכאב שאותם הורים חשים לא יתפוגגו במלואם.
גמלת ילד נכה משולמת להורים בעצם על מנת לפצות על העומס הטיפולי שיש בגידול ילד עם צרכים מיוחדים. ככל שההורים יותר מעורבים ויותר נאלצים לבצע הקרבות כאלה ואחרות לצורך גידול הילד עם אותם צרכים, אז תיתכן יתר זכאות לקצבה לפי מדרגות. יש לנו מדרגות לקצבת גמלת ילד נכה, החל מ-50% ועד ל-235% במקרים מורכבים מאוד.
כאשר הילד מגיע בעצם לגיל 18, אז הבחינה היא כבר לא על העומס שיש על ההורים, אלא היא בחינת המסוגלות שלו להשתלב בשוק העבודה – כמה הוא מסוגל לקום בבוקר ולצאת לעבוד. אז אני חוזרת ומסבירה שוב: בילד נכה בודקים מה העומס הטיפולי שיש על ההורים כתוצאה מהמגבלה של הילד. נכון שעדיין הבסיס והעיקר זו המגבלה של הילד, אבל בנכות כללית הבחינה היא לא רק על העומס שיש על ההורים – זה כבר בכלל לא על העומס שיש על ההורים, אלא רק על המסוגלות של אותו נער. ילד, אצלנו תמיד יישאר ילד, אבל בעיני המדינה הוא כבר הופך להיות נער ואפילו גבר צעיר. אז בוחנים את המסוגלות שלו להשתלב בשוק העבודה למרות ועל אף המוגבלות.
כן, אני אגיד ככה בסוגריים – שתכתבו לי אם זה מעניין – זה בדיוק השלב לבחון אולי זכאות לשיקום מקצועי. זה בדיוק השלב שנכון לבחון אולי אפשר להשתמש בעזרת המוסד לביטוח לאומי על מנת לסלול את הדרך בצורה יותר קלה בחיים הבוגרים. אז תשאלו, תחקרו, תלמדו – אנחנו פה לכל שאלה.
**התיקונים שבוצעו:** 1. "ההשתכרות היא לא רק על העומס" → "הבחינה היא לא רק על העומס" (השתכרות אינה מתאימה בהקשר; מדובר בבחינת המסוגלות) 2. "בפני המדינה" → "בעיני המדינה" (הביטוי התקני)