בסרטון הקודם על נכות כללית הייתה שרשרת של התכתבויות ותגובות, שבעצם דיברו על מצב רפואי ועל השאלה האם יש מקום או אין מקום להגיש תביעה לקצבת נכות ביחס למחלת הסוכרת. אז הייתה תגובה שהרגשתי שיש צורך לעשות עליה סרטון: "כנראה שלא, כי העבודה היא לא פיזית, אז מה הטעם להגיש תביעה לנכות כללית?". זה היה ביחס לשאלה ששאלתי, האם יש פגיעה ביכולת ההשתכרות.
אז בואו נסביר שוב: קצבת נכות כללית היא חלק מסל הקצבאות שיש במדינת ישראל, בעצם כחלק מהזכויות הרפואיות של כלל האזרחים. הזכויות הרפואיות הן תולדה של ההשפעה של המצב הרפואי על התפקודים השונים, כאשר בהקשר הזה אנחנו מדברים על הפגיעה ביכולת ההשתכרות.
מחלת הסוכרת, בטח ובטח סוכרת שסוערת ופעילה ואולי אפילו לא מאוזנת על ידי אינסולין, יכולה לייצר סיטואציה ותהפוכה בעולמו של החולה. היא בהחלט יכולה לייצר השפעה מאוד אינטנסיבית על שגרת יומו, בין השאר גם על יכולת ההשתכרות.
זה שאותו אדם, כזה או אחר, פייטר ונלחם ומתמודד עם השדים של עצמו ומתקשה לקבל את רוע הגזרה שהגיעה השעה להפחית את העבודה — לא בהכרח אומר שזה נכון. לפעמים כן צריך לבחון כמה המצב הרפואי מורכב, ולבדוק אולי אם הפחתה בעבודה יכולה להקל על החולה, ואז להגיש תביעה לנכות כללית, שוב, שמדברת על פגיעה ביכולת ההשתכרות.
אדם שמשתכר מתחת ל-7,990 שקלים ברוטו עשוי להיות זכאי לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, ואם יש לו קרן פנסיה — אולי גם לקצבת אובדן כושר עבודה מקרן הפנסיה. אז שוב, נכון שאם אין פגיעה ביכולת ההשתכרות ואם אין שינוי בהיקף השכר, אז אולי אין מקום להגיש תביעה, לא לקרן הפנסיה ולא לקצבת נכות. אבל לא רק מי שעובד בעבודה פיזית עשוי להיות זכאי לקצבת נכות או להגיש תביעה לקרן הפנסיה.
אז כן, כדאי לשקול האם נכון להקל מעט, ואולי לא להמשיך ולהילחם יום-יום בשדים של עצמנו כדי להצליח להיאחז במקום העבודה. אולי אפשר קצת אחרת, אולי אפשר לנתב את המשאבים ואת הכוחות שמשקיעים בעבודה קצת לטיפול, קצת לבריאות, וגם קצת למשפחה ולחיים האישיים.
אנחנו פה בשבילכם לכל שאלה.