בואו נזכיר ממש בקצרה מה זה בכלל אי-כושר. הליך נכות כללית זה אובדן כושר עבודה של המוסד לביטוח לאומי, והוא בנוי משני מרכיבים. אחד, נכות רפואית. המוסד לביטוח לאומי והוועדות הרפואיות בוחן ובעצם עונה על השאלה ממה החולה סובל. כל בעיה רפואית מקבלת אחוזי נכות על פי ספר הליקויים, שזה מחירון לגוף האדם, סליחה על הבוטות, ולכל ליקוי במכונה הנפלאה שנקראת גוף האדם יש מחיר באחוזי נכות. לפי רמת החומרה, כל רופא בתחומו קובע אחוזי נכות. צריך להגיע לסף רפואי של 40 אחוז, כאשר אחד מהליקויים הוא לפחות בשיעור של 25 אחוזים, כאשר בביטוח לאומי 10 ועוד 10 שווה 19, זה נקרא חישוב משוקלל.
אחרי שעברנו את הנכות הרפואית, השלב השני הוא שלב אי-כושר. תפקידו לענות על השאלה כמה אותה נכות רפואית משפיעה בתכלס על המסוגלות של הבן אדם לקום בבוקר ולצאת לעבוד. האם הוא איבד את היכולת להשתלב בשוק העבודה? ורק המרכיב הזה קובע כמה קצבה החולה יקבל. דרגת אי-כושר נעה בין 60 ל-100, כשקצבת נכות מקסימלית נכון ל-2024 עומדת על סך של 4,711 שקלים בחודש.
כל ועדה רפואית שמתכנסת, הרופא מקיים בעצם שני פרוטוקולים, נכתבים שני פרוטוקולים. אחד לעניין הנכות הרפואית, ושתיים לעניין דרגת האי-כושר. בסוף מתקיימת גם ועדה רפואית של פקיד או פקידת שיקום, עובדים סוציאליים בהשכלתם, שגם הם נותנים את דעתם לעניין האי-כושר וגם מתייחסים לדעותיהם של הרופאים בוועדות השונות. בסוף כל ההמלצות יחדיו מגיעות אל פקיד התביעות שמאגד הכל ומגיע לכדי תוצאה והחלטה, גם לעניין הנכות הרפואית וגם לעניין דרגת האי-כושר.