אי כושר עבודה

לאחר שהוגשה התביעה למוסד לביטוח לאומי, האחרון צפוי לזמן אתכם לוועדה רפואית מטעמו אשר תקבע, לאור הרושם שיתקבל, את גובה אחוזי הנכות שלכם, אם בכלל. כלומר, אותה ועדה למעשה תתכנס על מנת לקבוע את שיעור הנכות של התובע, ולאור שיעור זה ייקבע האם התובע בכלל זכאי לעבור הערכה נוספת: הערכת אי כושר, אשר על פיה נקבע שיעור הקצבה.

על מנת לעבור לבחינה הנוספת, זו שנעשית על ידי פקיד תביעות, הוועדה הרפואית מוכרחת לקבוע כי התובע מחזיק בשיעור נכות רפואית של 60%, או 40% כצבר ליקויים כאשר ליקוי אחד לפחות עומד על שיעור של 25%. יוצאות מן הכלל הן עקרות בית: נדרשת נכות רפואית של 50% לפחות, וגם אובדן של 50% לפחות מהכושר לתפקד במשק הבית.

כמו כן, יש לציין כי ישנן זכויות רבות אשר מגיעות לבעלי אחוזי נכות גם אם לא עמדו בסף שמאפשר קבלת קצבה, הן קבועה והן זמנית. כך, מי שוועדה רפואית קבעה לו 20% נכות לפחות, ובגלל הנכות אינו יכול לחזור לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת, עשוי להיות זכאי לשיקום מקצועי: הכשרה, לימודים וסיוע בהשתלבות בעבודה, כמו גם הכוונה למרכז תעסוקתי המותאם לבעלי מוגבלויות.

מי שנקבעו לו לפחות 40% נכות רפואית על רקע נפשי (בביטוח הלאומי או אצל פסיכיאטר מורשה של משרד הבריאות) יכול לפנות לוועדת השיקום האזורית ולבקש שירותי סל שיקום של משרד הבריאות, כמו דיור, תעסוקה, לימודים ופנאי.

יש הטבות נלוות שתלויות בתנאים שונים: פטור ממס הכנסה למי שנקבעה לו נכות רפואית של 90% לפחות; פטור ממס במשיכה מקופת גמל לתגמולים בנכות רפואית לצמיתות של 75% לפחות; הנחה בארנונה למקבלי קצבת נכות בדרגה של 75% ומעלה או למי שנקבעה לו נכות רפואית של 90% לפחות (גובה ההנחה נקבע ברשות המקומית); ו-50% הנחה בתחבורה ציבורית לבעלי תעודת נכה מהביטוח הלאומי. תג חניה לנכה אינו ניתן מכוח אחוזי הנכות הכללית לבדם, אלא לפי תנאי זכאות נפרדים (למשל זכאות לגמלת ניידות).